״לא ימכר ולא יגאל״ - עד העיסקה הסיבובית

הם מחזיקים בנכסי הנדל״ן היקרים ביותר בעיר, הם מנהלים אותם במחשכים ללא פיקוח, עיסקאות סיבוביות ומעילות מתרחשות בהם לאור יום, ארכיוניהם מושמדים או נמכרים במכירות פומביות מפוקפקות. ירושלים היא בירת ההקדשים של ישראל, ולאף אחד אין שליטה על החצר האחורית שהורישו לנו רבני העיר מהמאה ה-19

קשה לצפות מהמרחב של ירושלים להפתיע אותנו בכל הקשור לשכבות ההיסטוריות שמרכיבים כל רחוב וסמטה בירושלים. המקרה של ההקדשים מגיע ממקום בלתי צפוי, היות והוא אינו ישות מדינית או לאומית, והוא תלוי באוסף מקרי של אנשים מהמאה ה-19 שחשבו מה יהיה נכון לעיר גם בעוד מאתיים שנה. נגיד, עכשיו.

המבנה המשפטי של כל הקדש, נשען על הקדשת נכס כלשהו ע"י בעליו לטובת מטרה עתידית שהוא קובע לראות עיניו. לצורך כך, קובע המקדיש את זהותם העתידית של 'נאמנים' המופקדים על שמירת נכסיו והגשמת חזונו. כך הקדשים שנולדו תחת השלטון העות'מאני קובעים כי נסיבות הזמן של המאה ה-19 לוקחות כבר עכשיו חלק קונקרטי וממשי במרקם העירוני.

'לא ימכר, ולא יגאל', אז מה כן?

במקרה טרי ואקטואלי שהגיע לידיעתנו, מגולל אחד הצאצאים למשפחה ירושלמית ותיקה ומוכרת את הדילמות הכרוכות בניהול הקדש, בו הוא משמש כנאמן על פי צוואת סביו. לטענת הנאמן (אשר שמו אינו מתפרסם כאן לאור הליך משפטי) אין ביכולתו לממש את רוח ההקדש המשפחתי כהלכתו. ההקדש, אשר צבר לאורך הדורות מספר נכסים הכוללים בית-כנסת, כבול לשמש באופן בלעדי את בני העדה והתפוצה לה משתייכת משפחת המקדיש. ברבות השנים, עבר בית הכנסת לניהול בפועל של זרמים חרדיים מקרב העדה הזרים למסורת המשפחתית ולרוחו של הנאמן, הנאלץ לצפות בידיים כבולות בנעשה ללא יכולת לשנות את המצב דווקא לאור צוואת הסב על הזהות העדתית של ההקדש.

במקרים אחרים, שונים בתכלית, מבקשים הצאצאים להפטר מנכסי ההקדש בעסקאות סיבוביות, שנים לא רבות לאחר שקיבלו לידם את הנאמנות בירושה מאביהם. כזהו המקרה של האחים לבית טוקצ'ינסקי האמונים על ההקדש הגדול ביותר בתחומי העיר, 'עץ חיים'. בשעת כניסת לתפקיד הנאמנים לאחר מות אביהם עמד ההקדש על סך של יותר ממאה נכסים שונים בשווי של מאות מיליוני שקלים. ניהולם של האחים את נכסי ההקדש רושש את הקופה ופגע במוסדות השונים הנהנים מפירות הקרן לאורך השנים. זאת באמצעות מכירה שיטתית של עשרות מנכסי הקדש במחירים נמוכים למדי ממחירם הריאלי בשוק. המפקחת על ההקדשות הדתיים בבתי הדין הרבניים, עו"ד רחל שקרג'י, טוענת כי השיטה פועלת כך שבמקרים רבים העסקה מאושרת ע"י המדינה לאחר שהמוכרים מציגים לגורמים המשפטיים שמאות נמוכה בהרבה מעלותו המקורית של הנכס.

כך לדוגמה, מכירת בתי שכונת 'עץ חיים' התבצעה במספר שלבים לאורך השנים 2017-2015 בפועל במחיר של 27 מיליון ש"ח, כאשר תג המחיר בשמאויות שנערכו בדיעבד נתגלה כי מחיר הנכס נע בין 54-51 מיליון ש"ח. הראיות במקרה הזה עדיין נידונות בבית המשפט, הדן באפשרות לבטל בדיעבד את העסקה שנים לאחר חתימתה.

חוות דעת משפטית בעניין גורסת כי מלבד הענישה הפלילית הצפויה להם על פי חוק, עשויים הנאמנים לשאת במחירים הכרוכים בביטול העסקה.

הקמתו של הקדש 'עץ החיים' בשנת 1841 ע"י אחת הדמויות החשובות בתולדות הזרם החרדי-ליטאי, רבה של ירושלים דאז הרב שמואל סלנט, נועדה לענות על צרכי תושבי היישוב הישן במגוריהם בעיר. הרב סלנט הוא נצר לשושלת המייסדת של 'תנועת המוסר', אשר נודעה בהקפדה המדוקדקת שלה על שאלות אתיות החורגות מגבולות ההלכה. קשה למצוא אירוניה חריפה כמו מעילה בממדי ענק שמבצעים לכאורה צאצאי המנהיגות הליטאית בנכסי הקניין, הפיזי והרוחני, שהותירו אבותיהם ורבותיהם.

בתמונה: יום חנוכת שכונת 'עץ חיים' שנבנתה ע"י הקדש 'עץ חיים', בנוכחות הרב הראשי, הרב קוק (1929).

'ממירים היסטוריה בכסף'

לעתים התופעה של מעילה וגניבה מנכסי ההקדש מתרחשת עוד לפני חילופי המשמרות בין הדורות השונים במשפחה המופקדת על ניהול ההקדש, והדורות הוותיקים נאלצים לחזות ללא יכולת השפעה בהשתלטות על הנכסים של בני הדור הצעיר. כך, על פי מקור חסוי המצוי בהיכרות עם מנהלי ההקדש, בא לידי ביטוי בשנות כהונתו האחרונות של הרב שלוסברג כראש הקדש 'הועד הכללי', המוסד היהודי העתיק ביותר המתקיים עד היום בארץ. בשנות ה-90 לחייו, ובהיות מרותק לכיסא גלגלים בבניין 'הועד הכללי' ברחוב הרב קוק, נאלץ הרב שלוסברג להיווכח באנשים בעלי גישה למשרדי ההקדש הנוטלים ממנו מסמכים יקרי ערך מתולדות ההקדש המיועדים למכירה. מחאתו של הרב בפני הגנבים, נפלה על אוזניים ערלות והגניבות מנכסי ההקדש המשיכו לנגד עיניו באין מפריע. ואכן, עיון באתרי מכירות פומביים ברשת מגלה כי פריטים רבים מופיעים תחת שמותיהם של ההקדשים מהם הם נלקחו לאור יום.

מעדות זו, עולה גם כי ארכיונים של הקדשים חשובים ומשמעותיים בתולדות העיר נזרקו, הושמדו או נמכרו. העובדה כי הארכיונים הללו הכילו את קורותיהם של המוסדות המשמעותיים ביותר של ראשית תקופת ה'יישוב הישן' בירושלים, אינה מקרית. המהלך השיטתי לפיזור והשמדת הארכיונים הללו נעוץ, לפי דברי המקורב ומומחים נוספים בתחום, בניסיון לשכתוב היסטורי של הגלגול הראשון והוותיק של היהדות הדתית-חרדית שהייתה חלק מתנועת הישוב הישן. הרעיונות החלוציים של אנשי היישוב הישן שיצאו מגולת אירופה מתוך כוונה להתיישב בארץ מתוך חיי-מעשה, בשונה מאורח חיים למדני-מסורתי, אינה לרוחם של הדורות החדשים. כך הבנים מבקשים במכוון למחוק את זכרם של רעיונות אשר אינם עולים בקנה אחד עם אורח החיים החרדי המוכר להם כיום.

תצלום: צילום מסך (9.3.21), מכירה פומבית באתר bidspirit.

'לא ימכר ולא יגאל', או 'לא נתכנן ולא ננהל'

על האף העובדה שמדובר בסדר גודל משמעותי של מקרקעין ונכסים, ככל שמדובר בהקדשים יהודיים המדינה מותירה את נושא ההקדשים ללא ניהול גג של גוף שלטוני אחד. ההקדשים הדתיים מנוהלים ע"י בתי הדין הרבניים וההקדשים הציבוריים מנוהלים ע"י משרד המשפטים בתוך רשם העמותות. משיחות עם גורמים בתחום, עולה כי מלבד הזנחת התחום או פיצולו בידי שני גופים מתחרים, הבעיה הראשונה העומדת בדרך לניהול מערכתי של ההקדשים נעוץ בחוסר מידע. ריכוז כלל הנתונים בתחום אינו חשוף כולו לציבור. מיפוי הנתונים בידי הרבנות עודנו בתהליך ועתיד לעלות בעתיד הקרוב, ונתוני ההקדשים המונגשים באתר 'גיידסטאר' הם ככל הנראה חלקיים בלבד (ע"כ ראה את תגובת רשות התאגידים בהמשך).

https://video.wixstatic.com/video/267684_a083d05b1f7845ad849210d5e91e0dc8/360p/mp4/file.mp4

עולה השאלה בדבר תפקידה של העירייה לקחת חלק בארגון הנושא ברמה העירונית. העובדה כי מרבית ההקדשים הדתיים היהודים בארץ מתנהלים בתחומי העיר ובמרכז העיר במיוחד, עשויה להיות סוגייה מרכזית שתלווה את ירושלים בשנים הבאות ובכלל. ניסיונות לקדם מהלך להסדרת התחום ברמה העירונית, עלה לאחרונה מצד המפקחת על ההקדשות הדתיים בבתי הדין הרבניים, עו"ד רחל שקרג'י, מתוך מטרה להקים חברת בת עירונית שתדאג לרכז ולמפות את המידע בתחום על מנת לאפשר ניהול תקין ומושכל של ההקדשים בתחומי העיר. לאחר פערים שונים בין הצדדים, מתברר כי לאחרונה הוסכם על קיום פגישה בין עו"ד שקרג'י לראש-העיר משה ליאון, העתידה להתרחש בקרוב, בניסיון לבדוק את האפשרות ליישם את התוכנית בשנים הבאות.

תגובת דוברות ראש העיר לגבי תוכניתו לניהול עניין ההקדשות בירושלים לא נענתה.

תגובת רשות התאגידים כי לא כלל המידע על ההקדשים מפורסם באתר הרשות:

"הקדש ציבורי הוא נאמנות שלפחות אחת ממטרותיה היא קידום עניין ציבורי. פעילותם של הקדשות ציבוריים מוסדרת בחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות"). הקדשות ציבוריים שהיצירה והניהול הפנימי שלהם מצויים בסמכות בית דין דתי הם "הקדשות ציבוריים-דתיים". רשם ההקדשות מונה בהתאם לחוק הנאמנות והוא הגורם המוסמך לרשום, לפקח ולחקור בעניינם של הקדשות ציבוריים, כדי להבטיח שנכסים אשר יועדו למטרה ציבורית אכן ישמשו למטרתם, בהתאם לרצון המקדישים. יחידת רשם ההקדשות פועלת בהתאם לסמכויותיה על פי החוק, על מנת לעדכן ולתקף את המידע בפנקס ההקדשות מתוך מטרה לשקף לציבור הרחב מידע אמין ועדכני אודות ההקדשות הציבוריים. הקדשות ציבוריים כמו כלל הארגונים ללא כוונת רווח, פועלים לקידום תכליות בעלות אופי ציבורי, ומכאן הצורך להבטיח שהמידע בדבר מאפייניהם הייחודיים ופעילותם יהיו גלויים לציבור. אתר הגיידסטאר הוקם על מנת להנגיש לציבור את המידע ביחס לארגונים ללא כוונת רווח, כאשר המידע המפורסם שם מסונכרן עם המרשמים הרשמיים כגון מרשם העמותות ופנקס ההקדשות. לפיכך מידע מתוך פנקס ההקדשות מפורסם לציבור באמצעות אתר "גיידסטאר".

עריכה: נגה בלום.