המזרח הפרוע: המתכנן העירוני שמנסה לעשות סדר במזרח העיר

טארק נאסר - מתכנן עירוני, יליד מזרח ירושלים מנסה לקדם את שינוי המרחב ותכנון מרחבים ציבוריים באזור השנוי במחלוקת: ״לתכנן בתוך מציאות כזאת זה כמעט בלתי אפשרי״. בינתיים הוא מקדם פלייסמקיינג ותעסוקת נשים.

טארק נסאר מסתובב בין הערוגות ההידרופוניות במרפסת של מרכז סינסלה ומשקה עם צינור את העציצים רגע לפני שהוא הולך הביתה. ביד אחת סיגריה וביד השנייה צינור ההשקייה. המרכז הקהילתי סינסלה אותו הקים נאסר שוכן מעל הספריה הציבורית בואדי גוז' והוא שם לו למטרה להקים מרחבים קהילתיים ירוקים בירושלים המזרחית. "סינסילה הוא האופן בו מסודרות האבנים לכדי טרסות" הוא מסביר. במרפסת אחת כוורות הדבורים ובמרפסת השנייה מערכות הידרופוניות בהן מגדלים חסה, ברוקולי, צמחי תבלין ועוד.

לפני כשנה נפתח במרכז קורס ל10 נשים מכל רחבי ירושלים המזרחית- מכפר עקב שבצפון ועד לצור באהר בדרום.

יחד עם המרכז העירוני לתעסוקה נבחרו 10 הנשים- 75% מהן לא עבדו באותה העת.

הן למדו כוורנות וכיום יש להן כוורות אותן הן מטפחות בביתן- בגינות או על הגגות. הן מייצרות דבש ומוצרים נלווים ומוכרות אותם בתוך הקהילות שלהן. כיום יש יותר מ100 נשים במרכז והן צפויות בקרוב לפתוח בו בית קפה שם ימכרו מוצרים אותן הן מכינות מהדבש,ידריכו סיורים על חקלאות הידרופונית ויפעילו את בית הקפה.

זה לא המקום היחיד בו ניתן לראות שינויים בשטח בעיר המזרחית. בין הסככה מחוץ למסגד בעיסוואיה , הגג של בית מיחא באבו תור והכיכרות שנצבעו מחדש בהר הזיתים וצור באהר השינוי ניכר.

הכל חלק מתופעה שמתרחבת בערים בכל העולם הנקראת פלייסמייקינג.

פלייסמייקינג (Placemaking) או "יצירת מקום" היא שיטה ורעיון מעשיים לשיפור אזורים, ערים ושכונות על ידי הפיכת מרחבים ציבוריים למקומות טובים: מרחבים בעלי היסטוריה ותרבות הנוצרים על ידי האופן והאנשים שעושים בהם שימוש.

מה הערך של ליצור מרחבים קהילתיים?

״קודם כל המתודולוגיה של פלייסמייקנג היא יצירה מהירה. זה אומר שאנשים יוכלו לראות את השינוי המוחשי בשטח מהר, בשונה מתכנון שהוא תהליך מאוד ארוך שיכול לקחת בין 5 ל 10 שנים..

״פלייסמיקינג קורה עם הקהילה, זה תהליך מאוד מעצים, עבור השכונות. אי אפשר לבנות מקומות בלי קהילות ואי אפשר לבנות קהילות בלי מקומות. בכל שכונה היו דרכים שונות לרתום את התושבים. בחלק מהשכונות עשינו את זה דרך המוכתר, בחלק מהשכונות דרך המתנס. לדוגמאה בעיסאוויה עבדנו דרך המוכתר כי למעשה התושבים שרפו את המתנס לפני כשנה״.

טארק נולד וגדל בראס אל עמוד בירושלים, הוא למד תכנון עירוני וקיימות בגרמניה ועבד בארה"ב, באנגליה ועבור אונר"א. "בסוף חזרתי ורציתי לעשות הרבה דברים בירושלים המזרחית וגיליתי שזה לא קל לעשות פה דברים. "

למה?

״זה לא קל כי הרבה קשור בפוליטיקה. צריך ללמוד לרקוד בין השורות, בין הפוליטי הכלכלי ואישי. השגרירות האמריקאית לדוגמא רצתה לשים כסף עבור פרויקט שעשינו באחת השכונות. אמרנו להם שלא נוכל לשים את הלוגו שלהם. הם היו צריכים לבחור בין הלוגו לפרוייקט. הם בחרו בפרויקט בסוף״.

רוב הפרוייקטים נעשים ע"י נשים. למה?

האבטלה אצל נשים בעיר המזרחית עמדה לפני הקורונה על 75%, מאז יותר נשים מובטלות. הן נמצאות בשכונות יותר מהגברים ולגברים בדרך כלל פחות אכפת מדברים כאלה כי הם עסוקים בלעבוד כדי לפרנס את המשפחות שלהם. הנשים הן אלו שמגדלות את הילדים בירושלים המזרחית, כך שכשאתה רותם את הנשים אתה גם בעצם רותם את הילדים.

אני מאמין שצריך להציע לדור הצעיר חופש, מקומות לבלות בהם, לשחק ולעשות חקלאות. כשאני הייתי ילד הייתה לנו את ההזדמנת לרוץ בהרים, לשחק בגבעות חשופות. כי היו גבעות חשופות באיזור. היום אין את זה.

לא היו תוכניות מתאר לשכונות של ירושלים המזרחית, אין שטחים ירוקים שנבנו בתכנון ורוב האדמות הן בבעלות פרטית. כשאתה מתכנן תכנית מתאר אתה מייעד 40 אחוז לטובת הציבור - בתי ספר, בתי חולים, כבישים ומדרכות. זו אחת הסיבות שכמעט בלתי אפשרי לתכנן פה. אין שטח ציבורי שאפשר לתת 40 אחוז מתוכו לשירותים ציבורים״.

האם אתה לא חושש שההתעסקות ביצירת מקומות מסיטה את תשומת הלב מהזנחת העירייה את שכונות העיר המזרחית?

״אני לא חושב שזה נכון, אני חושב העירייה רוצה לפתח ויש בפניה מחסומים. רוב התכנון בירושלים ובכלל הוא לשטחים פתוחים ולא לשטחים שכבר מיושבים. הכי קל לתכננן על אדמת מדינה לא מיושבת. אין מבנים, אתה פשוט מצייר על המפה, לוקח 40 אחוז לצרכים ציבוריים וזהו . אבל בירושלים המזרחית חלק מהאדמות הן פרטיות כבר מאות שנים. בתחילת שנות האלפיים העירייה החליטה שהיא רוצה לתכנן בעיר המזרחית כי הרבה בנייה לא חוקית החלה לצוץ, כי לאנשים נגמר המקום לגור. אבל האדמות הן פרטיות ולתכנן בתוך מציאות כזאת זה כמעט בלתי אפשרי. תכנון בירושלים המזרחית הוא כלכך מאתגר ואנחנו צריכים לעשות את זה בצעדים חכמים ואנחנו מנסים לרתום את הפוליטיקה כדי להוציא דברים לפועל. אז אני עובד עם גורמים בעירייה. הגעתי לשיתוף ציבור בשכונות ואני מהירושלים המזרחית , לא מהצפון, לא מישהו שזה רק העבודה שלו. גדלתי פה , בראס אל עמוד. אני חושב שזה שינה לאנשים את איך שהם תופסים תכנון כשהוא לא בא מבחוץ״.