״אין לעיריה חזון אסטרטגי שעוסק באיך הופכים את האופניים לכלי תחבורה מן המניין״

שבילי האופניים מתוכננים לצרכי פנאי, התשתיות ברמה נמוכה, אין להם רציפות אבל ״הם נראים מאוד יפה בהדמיה״. למרות זאת אורן לוטן, ממובילי קהילת רוכבי האופניים בעיר, אופטימי: העירייה מינתה פרוייקטור אופניים ויש הקשבה לצרכיהם

מאתר הרשות לפיתוח ירושלים

״כל גורמי התכנון היום כבר מבינים, אין לירושלים יכולת לשאת כמות כל כך גדולה של כלי רכב פרטיים, כבר היום אנחנו רואים את זה״, כך אומר בלהט אורן לוטן מהפעילים הבולטים של עמותת אופניים בשביל ירושלים. עמותה שמקדמת שבילי אופניים בירושלים ותרבות רכיבה בעיר.

״לירושלים יש הרבה פוטנציאל לרכיבת אופניים. למשל במרכז העיר, שהוא גדול מדי להליכה רגלית אבל שטוח ורחב. גם בתוך השכונות זה מתאים ומתאפשר. באזורים כמו הר חוצבים שקשה להגיע לשם עם רכב והמרחקים גדולים, יש השלמה עם המענה שהתחבורה הציבורית נותנת, וזה פותר את בעיית "המייל האחרון". ירושלים היא עיר סטודנטיאלית וענייה, אופניים זולים ביחס לכל כלי תחבורה אחר.

״אופניים תורמים למרקם האורבני של העיר. בעולם מחקרים הראו שבאזורים עם תנועת אופניים ערה הרווחיות של העסקים המקומיים עולה. בניגוד לרכב שכולא אותך בתוכו, רוכב האופניים יכול בקלות לעצור לקנות משהו ולומר שלום לחבר שאתה רואה במקרה. בשביל לאפשר נסיעה בטוחה ולאפשר לאנשים להשתמש באופניים ככלי תחבורה ביום יום יש צורך בתשתית איכותית ובטוחה. שתשמור על הרוכבים ועל הולכי הרגל״.

איך זה מסתדר עם הטופוגרפיה בכלל?

נסיעה באופניים בערים הרריות אפשרית, ומתרחשת במקומות אחרים בעולם כמו סיאטל וסן פרנסיסקו. התשתיות שם מאפשרות את זה. אחרי הסתגלות זה אפשרי.

בנוסף, גם הכלים החשמליים מאפשרים נסיעה בתנאים יותר קלים למי שמעוניין בכך. נכון, בתחום הזה יש בעיות של רגולציה ואנחנו רואים שברמה המדינית יש שיפור בנושא. התקווה היא שבשנים הקרובות נראה כלים חשמליים ממותנים יותר שיהיו אופציה לגיטימית.

מה משך אותך לאקטיביזם בנושא?

בשבוע הראשון שלי על האופניים בעיר עשיתי תאונה ונדרסתי, והייתי עם קביים, בדיעבד הבנתי שזה היה מחוסר מודעות שלי לרכיבה נכונה בתוך העיר.

באוניברסיטה גיליתי שאי אפשר להיכנס עם האופניים מהשער הראשי של הולכי הרגל וצריך לעשות עיקוף גדול, זה פשוט עצבן אותי. בחיפוש אחרי פתרון נתקלתי בחבר'ה של "אופניים בשביל ירושלים" והם עזרו לי לפנות להנהלת הקמפוס עם אגודת הסטודנטים בנושא. עד סוף השנה כבר היה שער לאופניים. מאז אני חלק מהעמותה.

מה אתם עושים כיום בעמותה?

העמותה עובדת בשני מישורים: קהילתי ותכנוני. במישור הקהילתי אנחנו מרימים אירועי רכיבה שמעלים את המודעות לאופניים במרחב הציבורי, עורכים סדנאות רכיבה נכונה במרחב העירוני, וסדנאות תיקון אופניים.

במישור התכנוני אנחנו נפגשים עם כל גורם תכנוני בעירייה שמוכן לדבר איתנו, מגורמים שעוסקים בתכנון בתוך השכונות ועד מהנדס העיר וראש העיר, ומסייעים להם להתאים את תכנון השבילים לצרכי הנוסעים עצמם.

בשנים האחרונות התווספו הרבה שבילי אופניים בעיר ויש עוד רבים בתכנון, מה דעתך על הגישה של העירייה לתחום?

שנים רבות אופניים נתפסו כמשהו חמוד של פנאי, הרבה מהשבילים הראשונים שנבנו היו באיכות נמוכה, ועל המדרכה. מה שמסכן את רוכבי האופניים ואת הולכי הרגל. העירייה עובדת לאט והתהליכים התכנונים שלה אורכים המון זמן. הם לא מצליחים להפיק מסקנות מפרויקטים פחות טובים.

אפשר לראות התחלה של שינוי חיובי. לאחרונה מונה בעירייה פרויקטור לתחום האופניים, ונראה שהם קשובים לזה יותר. הרבה מהשבילים שיוקמו בשנים הקרובות שייכים לתודעה הקודמת של התכנון, ואלה פרויקטים שנראים מאוד יפה בהדמיה אבל בסוף הם לא תורמים לרציפות של השבילים הקיימים ומפסיקים בצמתים, מה שקוטע את

הרציפות והפרקטיות של המסלול.

בפרויקט הכניסה לעיר למשל, הנתיב המתוכנן הוא על המדרכה, ועתיד לא לשרת את הרוכבים בצורה מיטבית. הגשנו התנגדות לגבי התוכנית הזו. אין לעיריה חזון אסטרטגי שעוסק באיך הופכים את האופניים לכלי תחבורה מן המניין. הם לא חושבים על איך לעודד אנשים לעבור לאופניים, למרות התועלת הגדולה שזה יכול להביא לעיר.

מחקרים בעולם מראים שאינדיקציה לכך שאופניים מהווים כלי תחבורה מרכזי בעיר היא רכיבה של נשים וילדים על אופניים. האם אתה רואה אותם בין הרוכבים?

אין מספיק, בספירה שעשינו ראינו שהיחס הוא כ80-20%. נשים – גברים, כשהתשתיות לא טובות, ולא מרגישות בטוחות זה מדיר את האוכלוסיות האלה. במקומות עם תשתית איכותית היחס עולה ליחס שווה. לדוגמא קופנהגן. אנחנו שואפים להביא יותר נשים וילדים לרכיבה. אמא שמוכנה לרכב בעצמה באופניים זו אמא שתיתן לבן שלה לצאת לרכיבה.

מה הקורונה עשתה לרוכבי האופניים?

באופן מדהים, אפשר להגיד שדווקא בתקופה הזו המודעות לאופניים עלתה. אנשים חיפשו אלטרנטיבות לאוטובוסים והגיעו לזה, גם כשחדרי הכושר נסגרו והאפשרות לצאת החוצה הצטמצמה יותר אנשים התחילו לרכב. עבדנו מול העירייה כדי לקדם שבילי אופניים בביצוע מהיר מכיוון שהיקף התנועה הצטמצם בסגר ובקרוב יוקם השביל הראשון. אני מקווה שהתנופה החיובית בתחום תמשיך גם אחרי הקורונה ושבאביב כשיגמרו הסגרים נראה הרבה רוכבים ורוכבות בירושלים.