הם פגעו מינית בקרובים להם, וכאן מחזירים אותם למוטב

״אני אומר לנערים: ׳אתה צריך להקשיב לי עכשיו. למה? כי אתה צריך לקחת אחריות, כי לי יש אחריות לגביך, כי אתה פגעת׳. ש, מדריך בהוסטל לנערים שפגעו מינית, בראיון חשוף מאחת הפינות האפלות של עולמות הפגיעה המינית

באחת משכונות ירושלים, ישנו מבנה רגיל עם גינה ומרפסות, כזה שלא מעורר שאלות, לפחות לא כלפי חוץ, בדיוק כמו בספר, הכל רגיל. ש', מדריך בהוסטל, הוסטל ירושלמי לנערים פוגעים מינית, מביא לשיחה בינינו את הפחד, את תחושת האשמה, את הדחייה והריחוק מהמשפחה ועושה סדר בין טיפול לענישה בכל הנוגע לנערים.

זה ימי קורונה ואני פוגש את ש' לשיחת צהריים בזום. בחור צעיר, עובד שלוש שנים בהוסטל אחרי תקופה ארוכה של עבודה עם צרכים מיוחדים. "תפס אותי במקום הנושא, הוא לא דומה לשום דבר שפגשתי". הנושא אינו זר לי, אך בנינו קיים יחס מובנה, אחד שרוצה לשמוע ואחד שמאוד רוצה לספר. בין דבר לדבר, ש' לא שוכח לעלות חיוך ולהציף את המורכבות בחיבוק.

מי הוא הנער בהוסטל?

" זו שאלה שלי בעצמי קשה לענות עליה. אתה מגיע לצרכים מיוחדים וברור למה הם נמצאים שם. על פניו הייתי אומר שהם חמודים. תשאל את עצמך מה הבעיה עם הנער הזה? כנראה שתזהה את זה בשלב מתקדם של קשר מעמיק. העבודה היא עם נערים רגישים, פיקחים וכאלה שמזהים את הפגיעות שלהם".

לאורך כל השיחה, חשוב לש' להראות שהעבודה היא עם נערים שבקו הבריאות הנפשית, נערים שיכולים לקחת אחריות. "לרוב אנחנו אומרים לנער שמציג התנהגויות עברייניות, אתה לא יכול להביא אותן פה, זה לא הסיפור. נער שמציג קווים פסיכוטיים, אנחנו צריכים להחליט האם אנחנו יכולים לעבוד איתו או לא. יש נערים שמזהים בילד מושא למיניות באופן ישיר. לא זה הסיפור של הנערים בהוסטל. הם השתמשו בילד כי זה מה שהיה קרוב או נגיש".

אם זה לא קווים פסיכוטיים, או כביכול סוטים, למה נער פוגע מינית?

"מיניות באופן כללי קשורה להכרה. לחוויה שלנו כאהובים ורצויים. מדובר בנערים עם חסך מאוד קשה בחוויה הבסיסית הזאת. אני ראוי? אני רצוי? מכירים בי? הפגיעה אצל נער הרבה פעמים מתיישבת על מוצפות מינית, גורמי סטרס בתוך המשפחה ומחוץ לה. זה שילוב של אסון. נכניס לתוך זה שלא רואים את הילד. הנער שאמא שלו עסוקה בצורך שלה בהכרה והיא מחפשת את זה אצל הילד שלה. היא נפגעת ממנו כל הזמן, נותנת לו תחושה שהוא לא בסדר כי ככה הוא והיא נורא מסכנה. מעבירה לו תחושה של קורבנות והוא מבחינתו, פוגעני כלפיה. סיפור נוסף, נער שיש לו קשיים חברתיים. הוא רגיש מאוד ועובר חוויות מורכבות בתוך המשפחה שיכולות להסתכם בזה שאפילו יש לו אחים גדולים שמתעללים בו. מבחינת ההורים שלו הוא מצטיין, ישימו תמונה שלו בסלון. הוא מבחינתו חייב להיות מצוין בלימודים, הם מצידם לא מסוגלים לראות שהוא חווה דברים קשים. ואז הוא מחפש פורקן והכרה במקומות אחרים. תראו, אני קיים. הוא ינסה להוציא תסכול במכות עם חברים או לשרוף דברים. בקצה הרצף, נראה את הפגיעה".

כאשר ש' התחיל לדבר על הנערים, הטון בלט במיוחד. אהדה ואהבה אל מול גבול ולקיחת אחריות. קול מוצק שלא מתיר מקום לספק, טון הורי, מחמם ושומר מרחק. " אין להסית את תשומת הלב, אבל יש להבין על מה הפגיעה מתיישבת. הרבה מהנערים לא ראו את הקשיים שלהם במשך שנים. את זה שהם מסתובבים, זורקים את התיק וחוזרים מאוחר בלילה. זה סוג הנערים שלנו, התמודדו עם הרבה עזיבה והם בחוויה של אובדן ילדות. אם אתה טיפה מתייחס לנער כמו ילד, הוא אסיר תודה על הדבר. מבקש לקבל קצת מחווית הילדות שלא קיבל ממנה. "תחזיר אותי למצב שבו המבוגרים מחזיקים בשבילי את העולם ולא אני תמיד צריך להחזיק. את המורכבות שלהם ושלי".

איך נער פוגע תופס את עצמו?

"הגנות שמתחילות בתחושת אשמה ובושה. נער לא מסוגל להתמודד עם הדבר הזה ובצדק, זה נורא. הוא בבעיה קשה, מה שנקרא 'קלונו התגלה לעיני כל'. תמיד נחזיר אותו לסוגייה: "עשית את זה ולכן אין לך מוצא".

הם מצליחים לקבל את הדבר הזה מול הפנים פעם אחר פעם?

"מלא פעמים הם מנסים להגיד שהבעיה טמונה בכלל בנפגע, ההורים אשמים או ההוסטל, מנסיה לזרוק את הבעיה. חוסר מסוגלות לשאת את החלקים המורכבים שבזה. מבחינתי, בשיח הבין אישי, אני אומר לנערים: "אתה צריך להקשיב לי עכשיו. למה? כי אתה צריך לקחת אחריות, כי לי יש אחריות לגביך, כי אתה פגעת".

זכויות יוצרים שמורות ליוצרת א.ב מתוך קו 11

ההורים, סוכני החוק של המשפחה, הם אלו הקובעים כיצד יראו נתיבי הענישה. הורים לנערים פוגעים מינית הם צד חשוב מאוד בסיפור. בהוסטל, קיימת גם קבוצת הורים בהנחיית העובדות הסוציאליות. "יש הורים שבאים בגישה אחראית ורצינית ויש הורים שמנסים לגלגל את האחריות על ההוסטל והם לא מסוגלים לשאת את האשמה בזה שיש להם ילד פוגע מינית. יש הורים ששולטים בילד מהרגע שהתברר שהוא פגע. "אתה אשם בכל מה שקרה, בשם הרע שיצא לנו ובזה שאבא צריך ללכת איתך למקום אחר לעשות שבת". ויש הורים שמנסים לטייח את זה עבור הילד בניסיון לא לפגוש את המורכבות הנוראה".

המגמה בשנים האחרונות מבקשת להוקיע את האלימות המינית מהחברה, לגנות ולהרחיק את הפוגעים ולנסות לשקם את הנפגעות/ים. באידיאל, סיפור פגיעה מתכנס לתוך מעגל ברור: חשיפה וגילוי הפגיעה – גינוי ברור – חשיפה של כלל הפרטים – דרישה לביטול קיומו והרחקתו מהחברה של הפוגע.

במהלך הריאיון, ש' מספר על תחושות האשם, חוסר הקבלה מצד ההורים והפחד האוחז בכל פעולה.

אני נזכר מיד בחברת ילדות אמיצה ומעוררת השראה שסיפור האינוס שלה בתוך המשפחה, מעלה תחושות דומות: "עד גיל 15 שמרתי את זה לעצמי. לא הרגשתי שיש לי אל מי לפנות. אני לא אוכלת, יורדת 20 קילו בחודשיים, לא נרדמת לרגע בלילה ואף אחד לא שם לב. וכשהצלחתי להגיד ופניתי לאמא, היא אמרה שהיא לא מאמינה לי. לא יכול להיות שאח שלך אנס אותך בלילה". שמעתי את זה לראשונה לפני 15 שנה ועדיין, הפחד וחוסר האונים מול משפחה שלא מאמינה או לא מסוגלת להכיל את הבושה, מציף אותי גם היום.

כמה הנער מפחד מעצמו? האם זה בכלל דבר שקיים?

"כשסיימת תהליך של שלוש שנים עם נער והוא אומר לך שהוא מפחד לצאת זה דבר טוב. הוא שואל מה יקרה והאם הוא יכול לסמוך על עצמו. ברגע זה, אתה יודע שהנער נמצא במקום יותר בשל ואחראי. עם השנים, הוא יפחד מעצמו פחות ופחות. הוא צריך להבין שהוא בנה ביצורים, חומות וכלים שיתנו לו מרחק מהפגיעה, להבין את גורמי הסיכון שלו וכיצד הוא מפחית אותם. בתוך הצוות זה דבר מאוד מדובר. מה הם גורמי הסיכון של הנער, מה החולשות החברתיות שלו. זה שהוא מביא על עצמו פוגענות חברתית, כולם דורכים עליו, זה הגורם סיכון שלו. הוא צריך ללמוד להיות יותר בשל עבור החברה. אם הוא יצליח עם זה, הסיכון ירד פלאים“.

ישנה אוזלת יד ברורה בהתייחס לענישה כלפי פוגעים מינית. מה בין ענישה לטיפול אצל נערים פוגעים?

"קיים מתח תמידי. עצם זה שנשללה ממנו החירות והוא נכנס להוסטל, זו ענישה. לקחת את הנער, קרעת אותו ממקומו וזרקת לו מול הפרצוף את האשמה. הרבה מהעבודה שלנו זה לעורר את הנער לחלקים שהוא צריך להתמודד איתם.

שם בית המשפט יכול לעשות הצלה טיפולית: נער יכול להחזיק את התכונות הטובות שלו. הוא מוצלח, נעים וממש מצחיק. יכול להיות שהוא לא מצליח להחזיק את החלקים היותר מורכבים שלו, ואז בית המשפט יכול לשמש כעזר. אנחנו מתייחסים תמיד למתח, ולעולם לא נוותר לנער על עבודות השירות המתלוות לענישה בהוסטל".

התהליך הטיפולי של נער בהוסטל אורך בין שלוש לארבע שנים. הנערים הצעירים שנמצאים בהוסטל הם בני 14 ואילו המבוגרים ביותר בני 20. לאור הקורונה, התקן ירד ל16 נערים שיכולים לשהות בהוסטל ואילו בימים כתיקונם, 18. מנהל, רכז, עובדות סוציאליות ומדריכים, נמצאים בהוסטל שלעולם לא נסגר. כששאלתי את ש' איך נראית שגרת היום של נער בהוסטל, הוא סיפר בחיוך ענק על ההשכמות. "יש השכמה ארוכה ומשמעותית מאוד. להשכים כל נער בדרכו, מוזיקה לפעמים, אווירה רגועה. רק זה תהליך בפני עצמו". הנערים כולם לומדים בבית הספר במקום, עושים תורנויות בכל יום, נפגשים לפורומים ביתיים וגם באחד על אחד. יש בערב פעילויות משתנות. כדורגל, נגרות מוזיקה, סרט ופעילות מדריך. שגרת יום עמוסה שמתחילה ב7 בבוקר ונגמרת סביב השעה 23.

זכויות יוצרים שמורות ליוצרת א.ב מתוך קו 11

פעמים רבות, בכדי להתקבל לחברה, להשתייך ולהיות חלק, יש לדעת לא רק את החוקים הכתובים של אותה חברה, אלא גם ובעיקר, את החוקים הלא כתובים. הטיפול בנערים פוגעים מינית מעורר את ש', גם אחרי שלוש שנים בהוסטל. הוא מנסה להחזיר להם את השליטה על חייהם ואולי לאפשר להם לחזור ל"חיים רגילים". האם זה תפקידנו לנסות ולהבין על מה הפגיעה מתיישבת? קשה להכניס לתוכנו הכרה ולנסות ולבקש ריפוי במקומות כואבים ומכאיבים.

---

קו 11 הוא עיתון ירושלמי, מבוסס כולו על יצירות שונות של נערות ונערים, מתוך הבנה כי יצירה היא אחת מדרכי ההתמודדות של נערות ונערים עם מציאות יומיומית לא פשוטה.

קו 11 שם לעצמו למטרה להיות במה לרגשותיהם של הנערות והנערים. ללא הוראות, ללא חוקים, ללא ביקורת, ללא איסורים, פשוט להיות מי שהם.